החלטה בתיק בש"פ 3927/13

           בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק), בתשעים ימים נוספים.

1.        ביום 14.9.12 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות הריגה, הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בשכרות, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה והחזקה ושימוש בסם לצריכה עצמית. המשיב מואשם כי ביום 17.8.12 נהג ברכבו במהירות מופרזת בשעת ערב, כשהוא תחת השפעת משקאות משכרים, תוך שמיעת מוסיקה חזקה ומבלי שהוא או היושב במושב לצדו - אורן חנונה, העובד בדוכן שבבעלות המשיב, חגורים בחגורות בטיחות. במהלך הנסיעה פגע המשיב עם חזית רכבו בשלוש נשים שהחלו לחצות את הכביש במעבר חצייה, וכתוצאה מכך מצאו את מותן באופן מיידי. המשיב וחנונה לא עצרו במקום ולא הזעיקו עזרה אלא המשיכו בנסיעתם. לאחר כ-150 מטרים עצר הרכב בשל הנזקים שספג מעוצמת התאונה, אז יצאו המשיב וחנונה מן הרכב והחלו להימלט רגלית מהמקום. במהלך מנוסתו, התקשר המשיב לרעייתו וביקש ממנה לאספו ממקום הימצאו. המשיב נסע לביתו של יוחאי גליקסמן, גם הוא עובד בדוכן, סיפר לא על שאירע וביקש ממנו להסגיר את עצמו לתחנת משטרה, תוך שהוא מבטיח לו כי ישכור לו עורך דין טוב שיביא לשחרורו המהיר. עוד ביקש מגליקסמן להעמיד פני מתעלף בפני השוטרים ולהסתיר את המכשיר הסלולרי שלו. גליקסמן נעתר לבקשה, נתן את הטלפון שלו לאחר ומסר גרסה שקרית במשטרה. משהתברר כי גרסתו כוזבת, חזר בו גליקסמן מהגרסה. המשיב, שידע כי המשטרה בעקבותיו, נמלט והסתתר באזור התעשייה בנתניה. בעת שהותו שם ועד למעצרו ביום 20.8.12, החזיק המשיב סמים מסוכנים מסוג קוקאין וחשיש לצריכה עצמית והשתמש בהם.

2.        ביום 14.3.13, ולאחר שהתקבל תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, בהסכמתו. לאחר מספר דחיות שהתבקשו מטעם ההגנה, ניתנה התשובה לאישום - המשיב כפר במיוחס לו ונקבעו ישיבות הוכחות. שמיעת הראיות החלה בחודש אפריל האחרון ועד עתה נשמעו מספר עדי תביעה. בית המשפט קבע כי בשל יציאת השופטת היושבת בתיק לשבתון בחודש יוני ובשל העומס המוטל על בית המשפט, ייקבעו דיוני הוכחות נוספים לאחר הפגרה. יתר המועדים בתיק נקבעו, אפוא, לחודשים ספטמבר - אוקטובר 2013.

3.        עתה עותרת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 14.6.13. המבקשת מצביעה על המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו, מתסקיר שירות המבחן, שלא מצא חלופת מעצר שביכולתה לאיין את מסוכנותו ומעברו התעבורתי והפלילי המכביד, הכולל הרשעות בעבירות של תקיפת שוטרים, בריחות ממעצר, סחיטה באיומים ועוד. היא מציינת כי המשיב ריצה בעבר עונשי מאסר, אף ממושכים. היא מטעימה במיוחד את מאמציו הרבים להימלט מאימת הדין, המלמדים על חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט והיעדר האפשרות לתת בו אמון. עוד נטען כי התשובה לאישום התעכבה כחמישה חודשים בשל בקשות דחייה מצד ההגנה וכי מטעם זה החלה שמיעת הראיות בשלב מאוחר. בשל אילוצי בית המשפט, שמיעת ההוכחות צפויה להמשיך רק לאחר הפגרה.

4.        בא כוח המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, זהו תיק שעוסק לכל היותר בעבירה של גרם מוות ברשלנות, ובתיקים מסוג זה לא נוהגים לעצור עד תום ההליכים, לא כל שכן להאריך את המעצר מעבר לכך. הוא ניסה להאיר את עברו הפלילי של המשיב באור שונה ולהסביר נקודתית הרשעות מסוימות, באופן שאינו מלמד על המסוכנות שעליה הצביעה המבקשת. בנוסף נטען כי רוב הרשעותיו של המשיב בוצעו לפני 12 שנים, כי בינתיים הקים משפחה ועבר תהליך וכי הוא לא הפר הוראה חוקית מזה זמן רב. עוד נטען כי הואיל והמשיב הודה בתשובה לאישום כי הוא זה אשר נהג ברכב, אין חשש לשיבוש הליכי משפט מול גליקסמן, שלקח על עצמו את ביצוע התאונה, כזכור, ואשר טרם העיד. כמו כן נטען כי עיקר העדים בתיק הם מומחים, שאת עדותם לא ניתן לשבש מטבע הדברים. בא כוח המשיב הפנה לחלופת מעצר אפשרית במושב גאולים אצל חבר של המשיב, שממנו התרשם שירות המבחן לחיוב, כך לטענת ההגנה.

5.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית הקבועה בחוק: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב שמיעת המשפט (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (21.2.07); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (5.3.03)).

6.        נפתח בשאלת המסוכנות. מצבור הנתונים הנוגעים למשיב - טיב העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען, עברו הפלילי והתעבורתי וממצאי תסקיר שירות המבחן - מוביל למסקנה כי נשקפת ממנו מסוכנות בעוצמה גבוהה ביותר, מהגבוהות שנתקלתי בהן לאחרונה. העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען, מעבר לקלקלה המוסרית שבהן, מצביעות על מי שבכל מאודו מנסה להימלט מאימת הדין. כך עולה ממעשה הפקרת נפגעות התאונה בזירה, כך עולה ממעשה ההימלטות, תחילה ברכב ולאחר מכן ברגל. כך עולה מהניסיון לשבש הליכים ו"להפיל" את התיק על אדם אחר, וכך עולה ממעשה ההסתתרות עד לתפיסתו של המשיב בסופו של דבר, הכל על-פי החשד כמובן.

           זאת ועוד, למשיב עבר תעבורתי ופלילי כבד עד מאד, הכולל עבירות מסוג נהיגה פוחזת של רכב, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש, אלימות רחוב, אלימות כלפי שוטרים ועובדי ציבור, בריחה ממעצר, סחיטה באיומים, איומים, תקיפת בן זוג ועבירות סמים. עברו הפלילי והתעבורתי של המשיב מלמד כי אין זו הפעם הראשונה שהוא מסתבך עם החוק על רקע אופי נהיגתו וכי גם בעבר גילה קושי בקבלת מרותו של החוק או של אנשי אכיפת החוק. יש לציין כי המשיב ריצה מספר עונשי מאסר ממושכים, כשאת האחרון שבהם סיים לרצות בשנת 2010.

           שירות המבחן התרשם כי המשיב צרך סמים ואלכוהול באופן התמכרותי במשך שנים רבות, כאשר כיום למרות טענתו כי נגמל משימוש בסמים, המשיך לצרוך אלכוהול טרם מעצרו. המשיב גילה לאורך השנים דפוסי התנהגות עבריינים עמוקים שבאו לידי ביטוי באלימות כלפי אחרים ובקושי בעמידה בגבולות המוצבים לו על-ידי מערכת החוק. דווח כי המשיב מתקשה לערוך בחינה משמעותית של התנהגותו והשלכותיה. אמנם מאז שוחרר מהכלא בפעם האחרונה, עשה מאמצים לשנות את אורחות חייו, אולם לדברי שירות המבחן, מדובר בשינוי התנהגותי חיצוני ללא בחינה מעמיקה של דפוסי התנהגותו פורצי הגבולות. משכך, העריך שירות המבחן כי נשקפת ממנו רמת סיכון גבוהה, שעליה לא ניתן לתת מענה במסגרת של חלופת מעצר ולכן לא הומלץ על שחרורו ממעצר. זאת חרף התרשמותו החיובית מן הערבים המוצעים (אותם הערבים שהציעה ההגנה בדיון שלפניי).

           מהמקובץ לעיל עולה המסקנה כי קיים קושי ממשי לתת אמון במשיב ולשחררו לחלופת מעצר. המשיב שב ומסתבך עם החוק. התנהלותו פורצת הגבולות בעבר ובתיק הנוכחי לכאורה, לצד משאביו הכספיים הרבים (כך לטענת בא כוחו), מעלים חשש לא מופרך לניסיון נוסף להימלט מהחוק או להשפיע על מהלך המשפט. נציין כי צודקת המבקשת בטענה כי החשש מפני שיבוש עדותו של גליקסמן עודנו קיים, שכן אף על פי שהמשיב אישר כי הוא זה אשר נהג ברכב בזמן התאונה, הוא עדיין מכחיש את עצם מעשה השיבוש כלפי גליקסמן.

7.        עתה לקצב שמיעת המשפט. נכון להיום החלה פרשת התביעה ודיוני הוכחות נוספים קבועים לאחר הפגרה, לחודשים ספטמבר - אוקטובר. מדובר בתיק מורכב הכולל כשמונים עדים. מבלי להיכנס לשאלה אם ההגנה עיכבה את ההליך בבקשות דחייה חוזרות אם לאו, ברור כי הליך זה צפוי להימשך זמן בלתי מבוטל, הן בשל מורכבותו והיקפו, הן בשל העובדה שהמשך שמיעתו קבוע לעוד מספר חודשים. אין לשכוח בהקשר זה כי ככל שתקופת המעצר מתארכת, הולך ופוחת משקל אינטרס ההגנה על הציבור מפני המסוכנות הנשקפת מהנאשם, ובה-בעת גובר משקלה של זכותו לחירות. לפיכך דומה כי שיקול זה תומך בדחיית הבקשה.

           חרף זאת, סבורתני כי באיזון הכולל, מסוכנותו של המשיב היא בעלת עוצמה כזו שבעת הנוכחית, כאשר טרם העידו עדים שעליהם ניתן להשפיע, לא ניתן לתת אמון במשיב ולשחררו ממעצר. אוסיף בשולי הדברים, כי טענת בא כוח המשיב כי בתיקים דוגמת התיק שלפנינו, שעניינו גרם מוות ברשלנות, לא נהוג לעצור עד תום ההליכים, לא כל שכן להאריך המעצר מעבר לכך, אין כל רלוונטיות. השאלה אם מדובר בגרם מוות ברשלנות תתברר במסגרת המיועדת לה, העיקר הוא שנכון להיום מיוחסות למשיב, בין היתר, שלוש עבירות הריגה ולפיכך לטענה זו אין נפקות.

           סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים נוספים, החל מיום 14.6.13 או עד למתן פסק דין בת"פ 36216-09-12 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ‏ד' בתמוז התשע"ג (‏12.6.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: